הלוואי שזה יקרה לי!!
קיבלתי הודעה בווטסאפ ממספר לא מזוהה.
"הי שלומית. אני עוקבת אחרייך תקופה בפייסבוק וגם קוראת אותך בקבוצת הווצאפ שלך, באופן קבוע. יש לי שאלה שקשורה לעסק שלי. את חושבת שתוכלי לעזור לי"?
קבענו שיחת טלפון.
היא שאלה, אני עניתי.
היא שאלה שוב, אני הסברתי.
ואז אחרי עוד כמה דקות, היא הכריזה "טוב. השתכנעתי. בואי נסגור. אני רוצה שתלווי אותי".
ומה הכי משעשע בכל זה? שאני בכלל לא ניסיתי לשכנע אותה בשום דבר!
ואז היא גם הוסיפה "הלוואי שזה יקרה לי! שלקוחות יסגרו איתי ישר בשיחה הראשונה".
אז..
בכנות?! זה החמיא לי לשמוע את המשפטים האלו, אבל אני חייבת להגיד זה לא "נס", או "פתאומי", או "מופרך" לסגור בשיחה הראשונה.יש תנאים קודמים ומבשילים לדבר הזה:
1. תנו ערך. בנדיבות. כל הזמן.
זה מה שאני מנסה לעשות. בפייסבוק. בווצאפ. בשיחות הטלפוניות עם אנשים.
אני לא מנסה "להסתיר" ידע, ולהעניק אותו רק למי שמשלם. ממש לא. אני עונה מכל הלב, בהרחבה, באהבה. אני רואה בזה ערך אמיתי, לעוזר למי שצריך, גם אם הוא לא מעניק לי תמורה כספית.
2. תהיו אתם. כל הזמן.
הבחורה שפנתה אלי כבר עבדה עם בעלי מקצוע ידועים מאוד. (היא סיפרה לי בדיוק עם מי וכמה שילמה). היא כבר מכירה את כל "טכניקות השיווק" מכל כיוון. לא ניסיתי להתיימר ללמד אותה מה שאני לא מתמחה בו. לא ניסיתי להסביר דברים שאני לא "שוחה בהם". אני רק הייתי אני. ואם הידע שלי מתעסק עם סיפורים, זה מה שהבטחתי לה. זה מה שהענקתי לה. לא זזתי מזה סנטימטר. והיא העריכה את זה. היא העריכה את האותנטיות. את זה שאני פשוט אני.
3. תתמידו. בעקביות. כל הזמן.
אנשים שפונים אלי, וסוגרים ליוויי או פגישה, הם לא אנשים שמכירים אותי מהיום, או מאתמול או מלפני חודש. מדובר באנשים שקוראים אותי לאורך תקופה ארוכה. ואם לא הייתי מפרסמת חודשיים? ואם הייתי נעלמת פתאום? ואם לא הייתי מתמידה? הם בטח לא היו סומכים עלי ובאים לעבוד איתי.
ואם לסכם במשפט: תספרו רק את הסיפור שלכם, תעשירו אותו בנדיבות ובעיקר אל תפסיקו לספר ולתרום מזמנכם וניסיונכם. כל הזמן. והלקוחות? הם עוד יגיעו. בוודאות.
אושר גדול.