עוד הפעם: מתחילה מההתחלה!!

אללה איסטר.

אז נו. אתם יודעים. קורונה.

תחושת כבדות באוויר. מה כבדות? שמונים טון ואפילו עוד קצת על הלב ועל הראש. אז אם גם ככה אסור לבלות, אי אפשר לצאת מהבית, אז מה עושים? כותבים. ברור שכותבים. (רק את ה"אפשר לראות סדרות" אני עדיין מנסה לנצח. הלוואי שגם אצליח). מפה לשם, אני כותבת. הכנתם תופים? כי הנה זה מגיע: קבלו. התחלתי את הספר השלישי שלי. וכן, זה מרגש ממש.

כמו תמיד אני עושה הרבה עבודת הכנה לפני שאני מתיישבת לכתוב. שלב הפיצוח והתכנון של הספר, הוא השלב שהכי אהוב עלי. אני חושבת שכבר סיפרתי פה פעם איך אני עובדת, ואיך מתבצע התהליך הזה אצלי (תזכורת: הרבה מחברות ופתקיות צבעוניות מודבקות על החלון) ואם מישהו רוצה אשמח לשתף פה שוב, בתהליך, את מי שרוצה. אז רציתי שתדעו שסיימתי לתכנן כבר מזמן. ידעתי כמה פרקים יהיו בספר שלי ומה יהיה כתוב בכל פרק (פחות או יותר). הכרתי את הדמויות הראשיות שלי לחלוטין (ברמת כמה המינוס שלהם בבנק, ומתי הגיבורה צובעת את השורשים הלבנים במספרה) והחלטתי שזהו. הגיע הזמן. אפשר להתחיל לכתוב.

וכן. כתבתי. היו לי שלושה פרקים מוכנים. כתובים. התלהבתי. התכוונתי להמשיך ופתאום משהו נתקע לי. עלילת המשנה לא הייתה "מסודרת לי טוב" בראש. אז לקחתי כמה ימים לפענח אותה. חברה סופרת, שרגילה לכתוב בשטף, קצת פחות מתוכננת, הציעה לי לזרום. "תכתבי שלומית, מה שיצא יצא. עלילת המשנה תצוץ ותסתדר לך". אבל אני ידעתי שזה לא ככה אצלי. כבר הכרתי את אופי הכתיבה שלי וידעתי, שאני חייבת שהכול ישב פיקס מראש. לא יכולה לתת לדברים "לזרום". ובטח לא מתחשק לי, אחרי 30 או 40 פרקים שכבר יהיו כתובים, לשכתב אותם פתאום ולערוך, רק כי חסרים לי פרטים משמעותיים. מפה לשם, חשבתי. וחשבתי. ושיגעתי את כולם מסביבי ובסוף מצאתי. יש לי עלילת משנה. איזה יופי. אממההה??? נו, לא באמת חשבתם שהחיים שלי הם נצנצים וחדי קרן, נכון? מפה לשם, עלילת המשנה שהתאהבתי בה, משנה לי לא מעט פרטים ותוכניות, במבנה שכבר בניתי. שלושת הפרקים שכבר כתבתי, לא שווים כלום. אז כמצופה ממני, הנהגתי בבגרות מרשימה, נכנסתי למיטה, והחלטתי על כמה שעות של התבאסות כללית מתחת לשמיכה (גם ככה חורף וקורונה , ומפלס הבאסה שלי הולך ובא על בסיס קבוע). אחר כך הייתי רעבה, וגם התחשק לי קפה, אז יצאתי משם. וזהו.

זרקתי את כל שלושת הפרקים הכתובים שלי לפח. את התוכנית והמבנה השמדתי לחלוטין.. ובימים אלו אני מתחילה לתכנן את כל המבנה מחדש.

היה לי חשוב לשתף אתכם בתהליך הזה, לא כי אני אוהבת לחפור על הכתיבה שלי (וכן אני יודעת, אני לגמרי אוהבת לחפור על זה) אלא דווקא מסיבה אחרת. כדי שתבינו. ברגע שיש מבנה מסודר, הרבה יותר קל לכתוב אח"כ. ברגע שהכול מתוכנן בראש, אז מגיעים לאן שרוצים. הרי לא תתחיל לצאת מהבית, בלי לדעת לאן אתה רוצה להגיע בסוף, נכון??

אז כן, עכשיו זה ייקח עוד כמה ימים, לבנות את כל התוכנית של הספר מחדש, לתכנן את הפרקים מהתתחלה, אבל זה עדיף. נשבעת לכם שעדיף כך, מאשר בעוד עשרות פרקים להיזכר שמשהו שם רעוע לגמרי ולהעיף הכול לעזאזל.. לא חראם??!

מפה לשם, שתדעו. העניין של המבנה זה חשוב. ממש חשוב. אני מתעכבת בו, כי התהליך הזה לוקח לי זמן וכאמור, התחלתי אותו בימים האלה ממש מחדש. מאפס. אבל יש ספר שלישי. יהיה ספר שלישי. הוא בדרך. הוא יבוא. מתישהו, לא ברור מתי, אבל הוא יבוא. אמן. תחזיקו לי אצבעות.

בתמונה: מצב צבירה נוכחי. אני אצא מזה. נכון שאני אצא מזה? תהיו נחמדים ותגידו שכן. אולי אצליח להאמין.