מכירים בסרטונים המצוירים, את הדימוי של המנורה שפתאום נדלקת מעל הראש? מסמנת לצופים, שהבליח לפתע רעיון מעולה? אל תאמינו. אל תפלו שולל לדעה הרווחת ש"רעיונות" מגיעים פתאום. הם לא. הם מגיעים אחרי עבודה קשה. תראו את התמונה שצירפתי לפוסט הזה. בין כל כדורי הניירות המקומטים, רק אחרי שחשבנו, ושברנו את הראש, וחשבנו שוב. מגיעים הרעיונות. צריכים לעבוד עבורם, אבל בסוף זה משתלם.
- בן אדם שרוצה לכתוב ספר, או סיפור, או כל סוג של טקסט. מה עושה? בואו נתחיל ממה הוא לא עושה. הוא לא מחכה שההשראה תגיע. הוא מוותר על התקווה, שיום אחד הוא יקום בבוקר ותהיה לו מוזה לכתוב משהו. הוא פשוט מתחיל לעבוד קשה. הוא מתיישב מול מחברת, או מול מקלדת המחשב וכותב. פשוט מתחיל לכתוב. כן, זה לא פשוט לפעמים, וכן לפעמים נכתוב שטויות, וכן הרבה פעמים נצטרך למחוק את כל המילים שכתבנו. אבל ככה זה מתנהל. לכתוב זו עבודה. בדיוק כמו שרובינו הולכים למשרד כל יום, קמים בבוקר לעמל יומינו ועובדים בשביל המשכורת בסוף החודש גם אם אין לנו בדיוק "מוזה" לעניין, אז גם לכתוב זו עבודה. כותבים ברצף. מתקדמים בכוח. למה? כי לכתוב זה כמו שריר. צריך לאמץ אותו. לגרום לו לעבוד באופן קבוע. אם עושים הפסקה גדולה מדי (ותאמינו לי, אני יודעת על מה אני מדברת לצערי), השריר הזה מתנוון. הכתיבה מחלידה. האמביציה לשבת ולכתוב נעלמת. אל תחכה לשום דבר שיגיע אליכם. שבו לכתוב, תביאו את הדבר הזה בעצמכם.
- נתקעתם בכל זאת? שום דבר לא זורם לכם? אל תלחצו. תרימו את הראש מעל הדף. אני ממליצה לכם לצאת מהבית לאיזה מקום פתוח ולשבת בספסל ציבורי. תראו מה יש מולכם. ציפור קטנה? איש מבוגר עובר? ילדים קטנים שמשחקים בחול? תנסו לחשוב. מה הסיפור שלהם? מה בדיוק הם עושים כאן? (זוכרים את את תרגיל המסטיק הקטן שנדבק לנעל?). תדמיינו. תפעילו את שריר יצירתיות. מתוך התרגיל הקטן הזה, כשתחזרו לסיפור שלכם רעננים, תצליחו להשתמש ביצירתיות ולהתקדם.
- אנשים אומרים שספורט עוזר ליצירתיות. שזה משחרר אנדורפינים למוח או משהו כזה. לא יודעת. בטטת כורסה שכמוני לא מבינה באנדורפינים או דברים שכאלו. אבל אולי זה יצליח לכם. תנסו.
- חשוב מאוד שתחזיקו מחברת ליד המיטה. פתקים בכל מקום. תשתמשו בסלולרי שלכם, באפליקציית פתקים או בקבוצת ווטסאפ שפתחתם רק לעצמכם או כל דבר שעובד לכם. שקופץ לכם רעיון, תכתבו אותו. אל תגידו "אני אזכור". כי אתם לא. הראש שלנו עסוק במליון דברים בו זמנית, החיים עמוסים מדי. אנחנו לא זוכרים. תכתבו.
- ואם מכל הרשימה כאן, תזכרו רק דבר אחד, תזכרו את מה שהכי חשוב: פשוט אל תתייאשו. תמשיכו. גם שזה נראה אבוד, אני מבטיחה לכם, זה לא. תכתבו. תכתבו. תכתבו. אל תחכו למוזה שתבוא. תביאו אותה.