אני מתרגשת. בחיי שאני מתרגשת.
נכון, דברים לקחו אצלי קצת יותר זמן.
הייתי צריכה להתאפס, לנשום רגע, להבין מה הצלחתי להשיג. מה הגשמתי. לקלוט, שאשכרה עמדתי ביעד של קמפיין גיוס המונים, למרות שכ"כ חששתי. למרות שלא הייתי בטוחה אם להיכנס לבלגן הזה. למרות שנורא פחדתי. ואלוהים עדי (וגם כל מי שהיה סביבי עד) כמה פחדתי. ונכנסתי. ולקחתי. והצלחתי. ואמאל'ה ואבאל'ה אשכרה הצלחתי.
ואז לקחתי קצת את הזמן לעכל.
ואז לקחתי קצת את הזמן לעכל.
והרגשתי לא בנוח, כי כל יום שעובר, זה יום שהתחייבתי שהספר יגיע אליכם, אבל הייתי צריכה רגע לנשום. בעצם כמה רגעים לנשום. ובדיוק כמו מישהי שאמרה לי שבוע שעבר "זה בסדר שלומית. הכל אצלך ככה- "זמן שלומית". וזה בסדר. אנחנו מכירים אותך". והיא צודקת. באמת יש "זמן שלומית". אני צריכה לעכל ולבדוק ולהשוות מחירים, ולנשום שוב ואז ללכת על זה.
אבל אתמול זה קרה. ואני מתרגשת לספר לכם. שבחרתי. שחתמתי. שהגלגלים מתחילים לנוע.
שאתמול, אחרי ההצלחה של פרק א', של גיוס ההמונים, פרק ב' במסעו של הספר התחיל.
שאתמול, אחרי ההצלחה של פרק א', של גיוס ההמונים, פרק ב' במסעו של הספר התחיל.
אוטוטו מתחיל שלב עריכה.
אוטוטו מתחילים לעבוד.
אוטוטו יהיה פה ספר.
אוטוטו הקסם הזה יקרה.
אני מתרגשת.
תודה על הסבלנות שלכם.
תודה שאתם שואלים ובודקים.
וממתינים ומצפים לעותקים שלכם,
בדיוק כמו שאני מצפה להם.
אז הנה אני מכריזה פה:
לקח לי קצת זמן. הייתי צריכה להתאושש.
אבל הנה, הגלגל התחיל לנוע.
התהליך התחיל.
והנה זה קורה.
הלוואי שהוא יצא מדהים, כמו שאני חולמת עליו.
בשבילי, אבל בעיקר בשבילכם.
כי מגיע לכם הכי טוב. לא פחות מזה.
ושיוווווווווווו!!! התחלנו!!! הכל התחיל!!!!
איזה דבר זה.
אני מתרגשת ממש, נכון שכבר אמרתי???
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.