יש משהו מאוד בודד בלכתוב ספר. הסופר מאוד "לבד" במלאכה שלו.
זאת אומרת, זה לא "ללכת למשרד בבוקר", לפגוש את כולם במטבחון ולקשקש אחד עם השני בין המטלות והמשימות. אין איזה בוס שיושב לי על הראש ושואל אותי "כמה כתבת היום?" או "כמה התקדמת בספר?". אין לי מסגרת שמחייבת לעניין הזה, ואף אחד לא מוציא לי תלוש שכר בסוף החודש. (שזה מבאס מאוד. רק אומרת.)
כתיבה זו עבודה לבודדים. זה רק אני וכוח הרצון שלי. אני זו שמכריחה את עצמי לשבת ליד שולחן בסוף יום ארוך. אני זו שפותחת את הלפטופ. אני זו שכותבת מילים, שבודקת לעצמי הספקים, שמתלהבת מעצמי על כל פסקה שנכתבת, וטופחת לעצמי על הכתף על כל פרק שמתווסף לרשימה..
זו הסיבה שהקמפיין גיוס המונים, מבחינתי לפחות, מקבל משמעות אחרת. זו לא התגיסות המונים רק בקטע הכלכלי. (זאת אומרת זה גם, אבל לא רק). זו משמעות של "המונים" במשמעות הרחבה ביותר של המילה. הרבה מעבר לפתיחת הארנק והכיס.
המונים שותפים איתי לתהליך כולו. המונים התגייסו לשתף את הקישור. המונים דאגו לעתיד הקמפיין. המונים רצו שזה יצליח. ויותר מזה, וחשוב יותר מהכל, המונים, כל ההמונים האלו שתמכו והיו חלק, כל ההמונים האלו, מחכים לספר הזה. כל ההמונים האלו, מאמינים בתוצר ומחכים לו.
נכון, אני זו שכתבתי את הספר הזה. אני חשבתי על הרעיון העיקרי. אני השקעתי שעות רבות, לבד ובאופן בודד ביותר, מול הקובץ הכתוב. אבל עכשיו? בשלב הזה של המסע? אני כבר לא לבד. הספר כבר לא בודד. מאות אנשים, המונים של אנשים, הם חלק מהספר הזה. חלק מהדרך שלו לצאת לעולם הזה. חלק ממני ומהדרך שלי בתור סופרת. יש מאות אנשים שמחכים לספר הזה, ואני מבטיחה שאעשה את הכי טוב שלי שהוא יצא מוצלח. אני מבטיחה להשתדל, הכי הכי שאני רק יכולה, כדי לא לאכזב אתכם.
הספר ואני, זה כבר לא "רק שנינו".
זה כבר לא "ספר וסופרת".
היינו בקמפיין גיוס המונים.
מלא "המונים" התגייסו לדרך שלנו לצאת לעולם.
אל תצחקו עלי, כי זה נשמע קצת הזוי,
אבל אני באמת מסתובבת בעולם הזה,
ומרגישה "מוקפת המונים".
המונים שסמכו עלי,
המונים שתמכו בי.
המונים שאוהבים אותי.
יאוורדי. ואיזו תחושה מטורפת זו להסתובב איתה בעולם.
להסתובב אהובה ועטופה.
תודה על זה.
זכיתי בכל אחד ואחד מכם.
הענקתם לי מתנה,
שהיא הרבה מעבר ל"לתמוך בספר".
מתנה שהיא מתנת חיים.
אמון ואהבה.
לוקחת את זה איתי.
לתמיד.
אוטוטו יהיה פה ספר שלישי.
שלי ושל כל ההמונים!!!
אוטוטו יהיה פה ספר שלישי.
שלי ושל כל ההמונים!!!